מַטּוּל

מַטּוּלIII, מַטּוּלָא (מָטוּל III, מָטוּלָא, מְטוֹ׳) m. (נְמַל) 1) weight, burden (h. מַשָּׂא). Targ. O. Num. 11:11 (ed. Amst. מָ׳). Targ. ib. 4:27 (O. ed. Amst. מַטְלְהוֹן, read: מַטֻּלְ׳). (Ib. 24 למִיטַּל ed. Berl., למֵטוֹל ed. Amst.; Y. למָטוֹל, infin. of נְטַל.Targ. Y. I ib. 25:8 מן מְטוֹלָא through the weight (of the two bodies); a. fr.Y. Ḥag.I, 77b top הוון מטענין לון מטולין והוון מתכוונין … חד מ׳ they (the Romans) made them carry loads (on the Sabbath), and they (the Jews) arranged it so that each two persons should carry one load.Pl. מַטּוּלִין. Targ. Is. 46:1.Y. Ḥag. l. c. 2) burden of prophecy. Targ. Is. 21:1 Rashi מטול (ed. מטל); Y.Taan.IV, 69b top מ׳ רב בערבייא a heavy burden of prophecy (charge) against Arabia. V. מַטְּלָא.